חיסכון לילדים בישראל — מה המדינה פותחת לכם, ומה תלוי בכם

שתי שכבות, ולא אחת

רוב ההורים מכירים את השם "חיסכון לכל ילד" ומניחים שזה כל הסיפור. בפועל יש כאן שתי שכבות נפרדות לגמרי, עם כללים שונים. השכבה הראשונה היא התוכנית הממשלתית: היא נפתחת אוטומטית, המדינה מפקידה אליה, והכללים שלה — סכומים, גילאי משיכה, מענקים — קבועים בחוק וזהים לכולם. השכבה השנייה היא כל מה שאתם מוסיפים בעצמכם: קופת גמל להשקעה על שם הילד, פוליסת חיסכון, או תוכנית בבנק. שם התקרות, הנזילות והמיסוי שונים לחלוטין, וגם מי חותם על מה.

הבלבול בין השתיים הוא מקור הטעויות הנפוץ ביותר בנושא. הורה ששמע שאפשר להפקיד עשרות אלפי שקלים בשנה מתבלבל ומנסה להפקיד אותם לחיסכון של המדינה, שאליו אי אפשר להפקיד מעבר לסכום הקבוע. הורה אחר מניח שהחיסכון שפתח בעצמו כפוף לאותם כללי משיכה בגיל 18, וזה לא נכון.

השכבה הראשונה — מה המדינה עושה בלעדיכם

המוסד לביטוח לאומי מפקיד 58 ₪ בחודש על שם כל ילד שזכאי לקצבת ילדים, מהלידה ועד גיל 18. זה קורה בלי בקשה, בלי טופס ובלי קשר להכנסה. עד גיל 21 המדינה גם נושאת בעלות דמי הניהול, כך שהחיסכון לא נשחק בעמלות בשנותיו הראשונות. פעם בשנה, עד ה-1 במרץ, נשלח דוח שמראה מה נצבר.

השכבה השנייה — מה נשאר אצלכם

ומה מעבר לתוכנית של המדינה

החיסכון הממשלתי הוא רצפה, לא תקרה. הורים, וגם סבים וסבתות, יכולים לפתוח לילד חיסכון נפרד — למשל קופת גמל להשקעה על שמו, שאליה אפשר להפקיד עד 83,641 ₪ בשנה לכל ילד בנפרד. הכללים שם אחרים: הכסף נזיל, המשיכה חייבת במס רווחי הון, וכל פעולה בחשבון דורשת את חתימת שני ההורים. זה גם המקום שבו יש באמת מה להתאים — ולכן זה החלק שבו שווה לשבת עם מישהו.